פרויקט גמר, שנה חמישית

​

בשנות ה80 של המאה ה20 התקבלה החלטה להקמת מרינה בהרצליה. הפוטנציאל גבוה והחזון ברור – הקמת מקומות עגינה ליאכטות יחד עם מלונות והפיכת המקום למרחב תיירותי על רצועת החוף של השרון. היום, עשרים שנים לאחר שהחלה לפעול, המרינה כוללת קניון נטוש, מרחב שומם הכולל כמה מלונות וחניונים. המצב הקיים פרדוקסלי – איך במיקום אידאלי ופרוגרמה ענפה קורה הדבר ההפוך. המרינה בהרצליה מהווה קטיעה לרצועת החוף הטבעית מצפון לדרום, הכוללת בתוכה בעיקר מלונות, חניונים, ואת הקניון שנמצא על שפת המרינה. מזה שנים הקניון עומד שומם, בתי העסק אינם שורדים וביקור קצר בו חושף מראה עגום – חנויות ריקות, סגורות, קניון לא מטופח וריק מאנשים מסיבה שעדיין אינה מובנת. מתוך השקפה שהמרחב החופי הוא משאב טבע שראוי שיהיה ציבורי ונגיש לכלל, הפרוגרמה במרחב היא תיירותית – אבל הפרוגרמה דנה את המרחב לזמניות בו אין דיירי קבע או עוגן התרחשות. התוצאה היא מרחב שלם שהוא מנתק ומנותק, ובראי המציאות, המרחב גם לא מתקיים וחי בתוכו.  מתוך כך בחרתי לבחון התערבות במרחב זה כדי להחיות אותו מחדש והתווית תוכנית לשיקומו והפיכתו מ"אי מקום" ל"מקום". במסגרת הפרויקט בוצע שימוש חוזר לקניון, להפוך אותו ל"מקום" ולחלק המשכי במרחב של החוף. בנוסף,התבצע פיתוח שטח לאזור המרינה, ליצירת המשכיות במרחב העירוני לרצועת החוף, שכיום קטועה, תוך התחשבות בתוכניות באזורים הגובלים עם מרחב המרינה.

​

קישור לספר פרויקט: https://online.anyflip.com/sczcy/rlyr/mobile/index.html

​